״בית גינס״ – הרבה יותר מבירה

הסדרה ״בית גינס״ שעלתה לנטפליקס ב-2025 מביאה למסך לא רק את סיפורה של משפחת מבשלי הבירה המפורסמת מדבלין, אלא גם את סיפורה של אירלנד במאה ה־19 – תקופה של חוקים מפלים, מאבקי זהות, לאומנות מתעוררת ומיתולוגיה עתיקה שנושבת מתחת לפני השטח.

״בית גינס״ בנטפליקס: המדריך הישראלי להבנת הסדרה:

תקופת הסדרה – 100 שנה אחרי ההתחלה

המבשלה של ארתור גינס הוקמה ב־1759, כשחתם על חוזה חכירה ל־9,000 שנה על שטח בסנט ג׳יימס גייט בדבלין. מאה שנה מאוחר יותר, גינס כבר לא הייתה רק בירה אירית – אלא מותג עולמי שזרם לכל פינה באימפריה הבריטית, מניגריה באפריקה ועד אוסטרליה.

הקתולים מול הפרוטסטנטים – חוקי הענישה

החברה האירית של אותה תקופה הייתה מחולקת בין רוב קתולי עני ומודר לבין מיעוט פרוטסטנטי עשיר ובעל כוח. ההבדל לא היה רק דתי – אלא גם חוקי. כבר מסוף המאה ה־17, בתקופתו של המלך ויליאם השלישי ואחריו המלכה אן, נחקקו באירלנד חוקי הענישה (Penal Laws). אלו היו חוקים שנועדו "לשבור" את הכוח של הקתולים:

• אסור היה לקתולים להחזיק במשרות ציבוריות.

• אסור היה להחזיק נשק או סוסים יקרים.

• אי אפשר היה לרשת אדמות בצורה רגילה – הקרקע חולקה בין כל הבנים, כדי לפרק אחוזות גדולות.

• החינוך הקתולי נאסר.

המטרה הייתה ברורה: להבטיח שהכוח הפוליטי, הכלכלי והחברתי יישאר בידי המיעוט הפרוטסטנטי. החוקים הללו רוככו בהדרגה, אבל רק בסוף המאה ה־18 ותחילת ה־19 החלו הקתולים לזכות בשוויון חלקי. ב־1829 נחקק חוק השוויון הקתולי (Catholic Emancipation Act), שאיפשר להם סוף־סוף להיבחר לפרלמנט.

יוניוניסטים מול לאומנים

המונח "יוניוניסט" מתאר את מי שתמך בהמשך האיחוד בין אירלנד לבריטניה (שהתחיל רשמית ב־1801 עם Act of Union). הם ראו את עצמם חלק מהאימפריה ורצו לשמר את המצב הקיים.

ההפך מיוניוניסט הוא לאומן (Nationalist) – מי שחתר לעצמאות אירית.בצפון אירלנד המתח הזה נשמר עד היום: רוב הפרוטסטנטים שם נחשבים יוניוניסטים (בעד הישארות בבריטניה), בעוד רוב הקתולים הם לאומנים (בעד איחוד אירלנד).

מהו "פיניאן"?

המילה פיניאן מגיעה מן המונח פיאנה מהמיתולוגיה האירית – Fianna, חבורת הלוחמים המיתולוגית של פין מקול (Fionn mac Cumhaill). הם סימלו אומץ, נאמנות והגנה על העם. מאוחר יותר, שמם אומץ על ידי ארגונים ותנועות פוליטיות:

• פיאנה פייל = "לוחמי הגורל/היעד" מזוהה יותר עם הרפובליקנים ההיסטוריים.

• פיאנה גייל = "השבט של הגיילים" דגש על הלאום האירי הכללי.

כלומר, שתי המפלגות היריבות הגדולות של אירלנד המודרנית חולקות את אותו שורש מיתולוגי – הפיאנה – אבל מפרשות אותו אחרת והופכות את המילה "פיאנה" לגשר בין מיתוס עתיק לבין הפוליטיקה המודרנית.

מושב בפרלמנט – כוח והשפעה

כשאנחנו רואים בסדרה ״בית גינס״ בנטפליקס, את ארתור גינס הבן מחליף את אביו בפרלמנט – זו לא רק דרמה משפחתית. זו הצגה של מעמד. מושב בפרלמנט הבריטי במאה ה־19 היה סמל לכוח פוליטי וכלכלי. בעוד שרוב הקתולים כלל לא הורשו לשבת שם עד 1829, למשפחה פרוטסטנטית מצליחה הייתה נגישות ישירה למסדרונות ההשפעה.

דגדה מול אוגמיוס – הליצן והחכם

הסדרה משלבת רמזים לדמויות מהמיתולוגיה הקלטית:

• דגדה (The Dagda) – אל חזק ששלט על השפע, האדמה והקסם. אבל הוא מתואר גם כמי שאוהב אוכל, שתייה ושעשועים, מה שהעניק לו דימוי של "ליצן" או "בדחן אלוהי".

• אוגמיוס (Ogmios) – אל הדיבור והשכנוע, שידע למשוך אנשים אחריו בשרשראות של מילים. לעיתים הוצג כזקן, חכם, שדיבורו חזק יותר מכל חרב.

הניגוד ביניהם – העוצמה הגופנית מול הכוח השכלי – מסמל את הדואליות של התרבות האירית, בין החגיגה הרועשת לבין החכמה השקטה.

השריפה הגדולה – לא גינס, אלא וויסקי

בפרק הראשון של הסדרה ״בית גינס״ בנטפליקס, מופיעה סצנה עוצמתית של שריפה, שבה חביות משקה מתלקחות ומאיימות לכלות את העסק. זה לא דמיון מוחלט – אמנם לא הייתה שריפה גדולה של גינס, אבל בדבלין אכן התרחש אירוע כזה ב־1875, כשחביות וויסקי עלו באש במחסן של Malone’s Bonded Store.

הוויסקי הבוער גלש כזרמים לוהטים ברחובות. התושבים, שבמקום להימלט מצאו דרך "לנצל" את המצב, החלו למלא סירים, מגפיים ודליים בנוזל האלכוהולי ולשתות ממנו ישירות מהרחוב. התוצאה הייתה טרגית: אמנם אף איש לא נשרף למוות או מת משאיפת עשן – אך היו אנשים שמתו מהרעלת אלכוהול.

לסיכום

״בית גינס״ היא הרבה יותר מסדרה על מבשלה. היא שיעור מרתק על ההיסטוריה של אירלנד – על איך בירה הפכה לסמל, על איך דת וחוק עיצבו את החברה, ועל איך מיתולוגיה חיה ופועמת בליבם של האירים עד ימינו אנו.