למה באירלנד יש כל כך הרבה צוקים אדירים מעל הים?

צוקי קרי בקצה של טבעת קרי בדרום מערב אירלנד

הסיפור הגיאולוגי הדרמטי של האי הירוק – ושל הגלים שמעולם לא ויתרו

יש רגע כזה בטיול באירלנד, שאני רואה אותו כמעט בכל קבוצה: אנחנו מגיעים לקצה הצוק, הרוח מתחזקת, ומתחתינו – האוקיינוס האטלנטי מתנפץ בעוצמה. מישהו תמיד שואל: “איך נוצרו כל הצוקים המטורפים האלה? למה דווקא פה?”

וזו שאלה מצוינת. כי אירלנד היא לא סתם “אי עם חופים יפים”. היא אחת המדינות עם קווי החוף הדרמטיים ביותר באירופה – מצוקים בגובה עשרות ומאות מטרים, קירות אבן שנופלים ישר לים, ואינספור מפרצים, קשתות סלע ומערות.

והסיפור שלהם… הרבה יותר עמוק ממה שנדמה.

הכול מתחיל לפני מאות מיליוני שנים

כדי להבין את הצוקים של אירלנד, צריך לחזור בערך 300–400 מיליון שנה אחורה.

אז אירלנד בכלל לא נראתה כמו היום. חלקים גדולים ממנה היו קרקעית של ים טרופי קדום, וחלקים אחרים היו אזורי ביצות ענקיים, דלתאות ונהרות.

בקרקעית הימים האלו שקעו במשך מיליוני שנים:

• בוץ

• חול

• שלדים של יצורים ימיים

השכבות האלה נדחסו לאט־לאט והפכו למה שאנחנו מכירים היום כ: אבן גיר, אבן חול וצפחה – חומרי הגלם של הצוקים האיריים.

ואז האדמה התחילה לזוז

מאוחר יותר הגיעו תהליכים טקטוניים אדירים: יבשות התנגשו, רכסי הרים התרוממו, והקרקעית הימית הקדומה התרוממה והפכה ליבשה.

כך נולדו אזורים הרריים רבים באירלנד – ובעיקר במערב ובצפון.

אבל זה עדיין לא מסביר צוקים.

כאן נכנס השחקן הראשי. האוקיינוס.

צוקי מוהר במערב אירלנד

האוקיינוס האטלנטי – הפסל האמיתי של אירלנד

מאז שאירלנד הפכה לאי, היא עומדת בחזית אחת הבמות הקשוחות בטבע: האוקיינוס האטלנטי הצפוני.

זהו אחד האוקיינוסים האנרגטיים בעולם.

גלים עצומים, סופות חורף, רוחות מערביות קבועות –במשך מיליוני שנים, הים פשוט לא הפסיק להכות בסלע.

והוא עשה שלושה דברים עיקריים:

1. שחיקה מתמדת – סדקים קטנים הפכו למערות, מערות לקריסות, וקריסות למצוקים אנכיים.

2. חשיפת שכבות – שכבות סלע קשות שרדו, רכות נעלמו.

3. חיתוך קווי חוף – מפרצים, לשונות ים, איים קטנים וצוקים מבודדים.

התוצאה: חוף שלא “נשחק לאחור” בצורה עדינה – אלא נקטע בברוטליות.

וגם הקרח היה כאן

בתקופות הקרח האחרונות (לפני כ־10,000–20,000 שנה), קרחונים כיסו חלקים מאירלנד.

הם:

• העמיקו עמקים

• שייפו מדרונות

• החלישו שכבות סלע

וכשהקרח נמס – הים נכנס לאזורים האלו והעצים עוד יותר את תהליך יצירת המצוקים.

למה דווקא במערב רואים את הצוקים הכי דרמטיים?

שאלה שאני שומע המון.

כי המערב של אירלנד:

• פונה ישירות לאוקיינוס האטלנטי הפתוח

• חשוף לסערות הכי חזקות

• בנוי מסלעים עתיקים וקשים

לכן דווקא שם נוצרו הצוקים המפורסמים של אירלנד: צוקי מוהר, סליב ליג, צוקי קרי, האי אקיל ועוד.

כל אחד מהם הוא בעצם חתך פתוח בתוך ההיסטוריה של כדור הארץ.

בין מדע לאגדה

האיריים, כדרכם, לא הסתפקו בגיאולוגיה.

לצוקים יש גם סיפורים: על ענקים שזרקו סלעים לים, על נזירים שחיפשו את קצה העולם, על רוחות, לוחמים, ומקומות שבהם “העולם הזה נוגע בעולם הבא”.

וכשאתה עומד למעלה, והרוח מושכת במעיל והגלים מתפוצצים למטה –קל להבין למה.

ולמה אני כל כך אוהב לקחת מטיילים לצוקים

כי צוקים הם לא “עוד נוף יפה”.

הם רגע שבו:

• מרגישים את הגיל של המקום

• שומעים את הכוח של הים

• ומבינים שאירלנד היא לא רק ירוקה – היא גם פראית

וזה בעיניי אחד המפתחות להתאהב באמת באי הזה.

לקריאה נוספת:

• המסלול הפראי של אירלנד

• איפה רואים את ציפור הפאפין?

• מפת האיזורים של אירלנד