הפסל של פיל לינוט בדבלין: הסיפור המפתיע של סולן Thin Lizzy והצליל האירי שהגיע לכל העולם

מי שמטייל במרכז דבלין ועובר ליד רחוב גרפטון עשוי להיתקל בדמות מתכת בגודל טבעי, אוחזת בגיטרת בס, כמעט בגובה העיניים. זהו הפסל של פיל לינוט – סולן, בסיסט וכותב השירים של להקת Thin Lizzy, ואחד המוזיקאים החשובים שיצאו מאירלנד במאה העשרים. זה איננו פסל מפואר או מונומנט רשמי. הוא נטמע במרחב העירוני, עומד על המדרכה, בין חנויות, פאבים ועוברים ושבים. ודווקא כך הוא מספר סיפור מדויק מאוד על האיש שהוא מנציח ועל העיר שממנה בא.

ילד שחור בדבלין של שנות החמישים

פיל לינוט נולד בדבלין בשנת 1949. אמו, פילומנה לינוט, הייתה אירית מקומית; אביו, ססיל פאריס, היה אפרו־גויאני מגיאנה הבריטית שבדרום אמריקה. פיל גדל בדבלין של שנות החמישים והשישים – עיר קתולית, שמרנית והומוגנית מאוד. להיות ילד שחור בדבלין של אותם ימים לא היה דבר מובן מאליו, והחוויה הזו ליוותה אותו כל חייו. תחושת השונות, החיפוש אחר שייכות, והמבט מן הצד על החברה שסביבו, נכנסו בהמשך גם אל תוך המוזיקה שכתב ושר.

להקת Thin Lizzy, שפיל לינוט היה פניה וקולה, לא הייתה עוד להקת רוק של שנות השבעים. הצליל שלה שילב רוק כבד וגיטרות כפולות שהפכו לסימן ההיכר שלה, לצד בלוז, פולק ומלודיות בעלות אופי אירי מובהק. לינוט לא כתב רק שירי רוק לאצטדיונים. הוא כתב טקסטים סיפוריים, מלאים בדמויות, ברחובות, בלילות, באנשים שבשוליים ובגיבורים קטנים של חיי היום-יום. רבים משיריו מרגישים כמו סצנות קצרות מתוך עיר חיה ונושמת.

הבלדה העתיקה שהפכה להמנון רוק

אחד הרגעים המזוהים ביותר עם הקריירה של Thin Lizzy היה העיבוד לשיר העם האירי העתיק Whiskey in the Jar. הבלדה, שמקורה במאות הקודמות, מספרת סיפור על שודד דרכים, בגידה ובריחה. הביצוע של Thin Lizzy הפך אותה ללהיט רוק בינלאומי והעניק לה חיים חדשים לגמרי.

זה היה רגע סמלי: חיבור ישיר בין מסורת מוזיקלית אירית עתיקה לבין רוקנרול מודרני.

עכשיו קחו לעצמכם רגע ןתקשיבו לשיר. האם הוא מזכיר להם משהו? (תשובה בסוף)

למה הפסל נמצא דווקא כאן -בלב דבלין?

מיקומו של הפסל איננו מקרי. הוא נמצא באזור שוקק, לא רחוק מגרפטון סטריט – אזור של צעירים, מוזיקה, נגני רחוב, פאבים ותנועה בלתי פוסקת. פיל לינוט היה קודם כול איש רחוב, אחר כך מוזיקאי, ורק לבסוף כוכב. גם כשהצליח בעולם, דבלין נותרה הבסיס הרגשי והתרבותי שלו. לכן הפסל שלו אינו מנותק מהחיים העירוניים. אנשים מצטלמים לידו, עוברים לידו בלי טקסיות, ולעיתים נשמעת לידו מוזיקה מנגן רחוב סמוך. הוא אינו אנדרטה מרוחקת אלא חלק מהנוף.

בטיולים שאני מדריך בדבלין זו אחת העצירות האהובות עליי, משום שהיא שוברת את התבנית הרגילה של “אתרי חובה” ומכניסה שיחה אחרת לגמרי – על הצלילים, הסיפורים והאנשים שעיצבו את דבלין המודרנית. הפסל של פיל לינוט מאפשר לדבר לא רק על מוזיקה, אלא גם על זהות, על שייכות, על תרבות רחוב ועל הדרך שבה עיר יוצרת את הפסקול של עצמה.

לא דרך מונומנט, אלא דרך דמות אחת עם גיטרה, על המדרכה.

אה, ולמה השיר Whiskey in the Jar נשמע לכם מוכר?

בעולם המוזיקה, שיר שנולד בכפרים של אירלנד יכול להפוך להמנון רוק בלונדון – ולהמשיך לעורר אסוציאציות גם הרבה מחוץ לאי. אם זיהית את הלחן - אז "זה סימן שאתה צעיר"... כאן בביצוע הרוקיסטי של גידי גוב:

לקריאה נוספת:

• תמונתו של אוסקר ווילד

• מי היתה מולי מאלון?

• אתרי החובה של דבלין