דגל אירלנד הוא לא מה שחשבתם: שלושה צבעים, קונפליקט אחד גדול וסיפור שעדיין לא נגמר
- ישי שפירא - מדריך לטיול באירלנד
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
כשמטיילים באירלנד – ובעיקר בצפון אירלנד – שמים לב מהר מאוד למשהו חריג: לא מתנופף שם דגל אחד בלבד.
באותו רחוב אפשר לראות את דגל בריטניה, את דגל אלסטר הישן, את הטריקולור האירי הירוק-לבן-כתום, ולפעמים גם דגל ירוק עם נבל זהוב. וזה הרגע שבו מבינים: כאן דגל הוא לא קישוט. הוא הצהרה.
הדגל האירי הוא הרבה יותר מסמל של מדינה. הוא סיפור של זהות, דת, פוליטיקה, מאבק – וניסיון לפיוס שעדיין נבחן גם היום.
דגל אירלנד – לא נולד כדגל של מדינה, אלא כרעיון
בניגוד לדגלים רבים בעולם, דגל אירלנד לא נולד אחרי הקמת מדינה – אלא הרבה לפניה.
בשנת 1848 הציג המהפכן האירי תומאס פרנסיס מיגר דגל חדש בהשראת הטריקולור הצרפתי. כבר אז, המשמעות של הצבעים הייתה ברורה ומוצהרת:
🟢 ירוק – הקהילה הקתולית והתנועה הלאומית האירית
🟠 כתום – הפרוטסטנטים ותומכי ויליאם מאורנג’
⚪ לבן באמצע – תקווה לשלום ולפיוס בין שתי הקהילות
כלומר: דגל אירלנד נולד כניסיון לחבר בין עולמות יריבים. לא כסמל לניצחון – אלא כהצעה לחיים משותפים.
לפני הטריקולור: אילו סמלים ייצגו את אירלנד?
מאות שנים לפני הופעת הדגל המוכר, לאירלנד לא היה דגל לאומי רשמי, אך היו לה סמלים עמוקים.
הבולט שבהם היה הנבל האירי – סמל עתיק של מלכים, משוררים ומוזיקאים. הוא הופיע בדגלים ירוקים, במסמכים רשמיים, ובחותמות עוד מימי הביניים.
במאה ה-18 וה-19 היה נפוץ מאוד דגל ירוק עם נבל זהוב, שהפך לסמל של לאומיות אירית ושל מאבקים לעצמאות. גם היום הוא מזוהה עם זרמים רפובליקניים ועם תפיסה תרבותית של אירלנד “הישנה”.
לצידו הופיעו לאורך השנים דגלים עם שמש זורחת, סמלים קלטיים, כתרים וצלבים – אך אף אחד מהם לא הצליח להפוך לדגל שמאחד את כל האי.
מרעיון מהפכני לדגל של מדינה
במשך עשרות שנים הטריקולור היה בעיקר סמל מהפכני.
רק בשנת 1916, במרד חג הפסחא, הונף הדגל מעל בניין הדואר המרכזי בדבלין – רגע מכונן בתולדות אירלנד המודרנית.
לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה האירית, הפך הדגל בהדרגה לסמל הרשמי, וב-1937 עוגן בחוקת אירלנד כדגלה של הרפובליקה.
אבל כאן טמון דבר חשוב: הוא הפך לדגל המדינה בדרום – לא לדגל של כל האי.
דגל אירלנד בצפון אירלנד – ולמה זה תמיד היה טעון
בצפון אירלנד אין דגל מקומי רשמי עד היום.
ברוב המוסדות הממשלתיים מונף דגל בריטניה. בהקשרים תרבותיים וספורטיביים מופיע לעיתים דגל אלסטר הישן – עם היד האדומה, הכוכב והכתר.
הטריקולור האירי מזוהה בצפון בעיקר עם הקהילה הלאומנית-רפובליקנית, ולכן במשך עשרות שנים נתפס כסמל פוליטי, ולא כסמל משותף לכלל האוכלוסייה.
כתוצאה מכך, באירלנד דגלים אינם רק ביטוי של לאום – אלא סימון של זהות, שכונה, ולעיתים גם עמדה פוליטית.
היו הצעות אחרות לדגל של אירלנד?
כן. והרבה.
לאורך המאה ה-19 וה-20 הוצעו שוב ושוב דגלים חלופיים:
דגל ירוק עם נבל זהוב
דגלים עם סמלים קלטיים
דגלים עם שמש זורחת
הצעות לשלב בדגל סמלים מארבעת המחוזות ההיסטוריים של אירלנד
גם לאחר קום המדינה התקיימו דיונים אם הטריקולור הוא הבחירה הנכונה, או שמא הוא מזוהה מדי עם זרם פוליטי מסוים.
בסופו של דבר, התקבלה ההחלטה להשאירו – דווקא משום שהוא מגלם רעיון של פיוס, ולא רק זהות.
איחוד אירלנד ושאלת הדגל – דיון שחוזר היום
בשנים האחרונות, עם התחזקות הדיון הציבורי על אפשרות של איחוד אירלנד, חזרה גם שאלת הסמלים.
יש הרואים בטריקולור דגל מתאים גם לאירלנד מאוחדת, משום שהכתום כבר מייצג את הקהילה הפרוטסטנטית. אחרים טוענים שאם יתרחש איחוד, ייתכן ויידרש דגל חדש, ניטרלי יותר, שייתפס כמשותף גם למי שאינם מזדהים עם המסורת הלאומית-רפובליקנית.
אין כיום יוזמה רשמית לשינוי הדגל, אך עצם קיום הדיון מלמד עד כמה שלושת הצבעים האלה עדיין נושאים משמעות עמוקה.
אנקדוטה מפתיעה: דגל אירלנד ודגל חוף השנהב
לא מעט מטיילים מופתעים לגלות שדגל אירלנד כמעט זהה לדגל חוף השנהב.
שלושה פסים אנכיים – רק בסדר הפוך:
אירלנד: ירוק – לבן – כתום
חוף השנהב: כתום – לבן – ירוק
זה דמיון מקרי לחלוטין, שנוצר בשתי יבשות שונות וללא קשר היסטורי. ובכל זאת, הוא גרם לאורך השנים לאינספור בלבולים באירועי ספורט ובטקסים רשמיים – והפך לאנקדוטה משעשעת בתרבות האירית.
דגל אירלנד – לא תשובה, אלא שאלה
דגל אירלנד אינו רק סמל של מדינה שקמה. הוא סמל לרעיון שעדיין נבחן: האם ירוק וכתום יכולים באמת לחיות יחד.
וכשמטיילים באירלנד ומתחילים לשים לב לדגלים, מבינים עד כמה הם מספרים את הסיפור של המקום לא פחות מהטירות, הצוקים או הפאבים.
שלושה צבעים. אי אחד. והיסטוריה שעדיין נכתבת.
לקריאה נוספת:
תגובות