מבירה ועד מטבעות: איך הפך הנבל ללב הפועם של אירלנד?

סמלה של אירלנד - הנבל. על הדרכון, על המטבע ועל הגינס (נבל הפוך)

בכל פעם שאנחנו נכנסים לפאב אירי מסורתי בטיולים שלי, ורואים את לוגו הנבל על כוס הגינס, מיד מתעוררת אצלנו תחושה של קסם עתיק. אבל הנבל הוא הרבה יותר מסמל על בירה – הוא הסיפור של אירלנד כולה.

מעט מאוד מדינות מזוהות עם כלי נגינה. אירלנד היא אחת מהן.

כמעט כל מי שמטייל באירלנד נתקל בו: על מטבעות, בדרכונים, על שלטי ממשלה, באוניברסיטאות, בפאבים – וגם על בקבוקי גינס.

אבל הנבל האירי הוא לא רק קישוט יפה. מאחוריו עומד סיפור ארוך של מלכים, משוררים, כיבושים, מחיקה תרבותית – וגם תחייה. בהרצאות שלי על מוזיקה ותרבות אירית, אני חושף איך הצלילים האלו עיצבו את ההיסטוריה של האי.

הרבה לפני הפאבים – הנבל של המלכים והמשוררים

הנבל האירי (Harp / Cláirseach באירית) הוא אחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר באירופה שעדיין נמצאים בשימוש.

כבר בימי הביניים, הרבה לפני שהייתה “אירלנד” במובן המודרני, לנבל היה מעמד מיוחד מאוד בחברה הגאלית.

הנבלנים לא היו נגני בידור. הם היו אנשי תרבות, היסטוריונים, משוררים ומספרי סיפורים.

בחצרות של מלכים וצ’יפים גאליים, הנבלן ישב ליד השליט. הוא ליווה טקסים, העביר סיפורי גבורה, שימר שושלות, ולפעמים גם “כתב” מוזיקה ושירה לשבחים – או לביקורת.

בחברה שלא נשענה על כתב כמו שאנחנו מכירים היום, הנבל היה כלי זיכרון.

לא הנבל שאתם מדמיינים

הנבל האירי הקדום נראה אחרת מהנבל הקלאסי של תזמורת.

הוא היה:

• קטן יותר

• עשוי מעץ מלא

• עם מיתרי מתכת (לא ניילון או מעי)

• ועם צליל חד, מתכתי ועמוק יותר

הנגינה הייתה טכנית, מורכבת, ונחשבה מיומנות של שנים רבות.

הנבל היה כלי של אליטה תרבותית – לא של העם.

נפילת הנבל – יחד עם נפילת אירלנד הגאלית

במאות ה־16 וה־17, עם ההשתלטות האנגלית המלאה על אירלנד, לא נרדפה רק מוזיקה –נרדפה מערכת תרבות שלמה.

השלטון האנגלי פעל במכוון לפרק את החברה הגאלית: השפה האירית, שיטת החוק המקומית, ראשי השבטים, המשוררים, מספרי הסיפורים והנגנים – כולם נתפסו כנושאי זהות מסוכנת.

הנבלנים לא היו מטרה בפני עצמם, אלא חלק ממעמד תרבותי שלם שנמחץ: כמו המשוררים הגאליים, כמו מספרי הסאגות, כמו שומרי השושלות והזיכרון.

ברגע שהאצולה הגאלית הופלה והוגלתה, פשוט לא נשאר מי שיגן עליהם ויפרנס אותם. מסורת של מאות שנים איבדה בן-לילה את הקרקע שלה.

מכאן מגיעים התיאורים הרבים של סוף התקופה על נבלנים עיוורים, עניים ונודדים –“השרידים האחרונים” של עולם שנעלם.

התחייה – כשהנבל הופך מסמל אצולה לסמל לאומי

במאה ה-18 וה-19, במקביל להתעוררות הלאומית האירית, התחיל גם חיפוש מחודש אחרי תרבות אירית “אותנטית”.

נאספו מנגינות ישנות. חיפשו את אחרוני הנבלנים. ניסו לשחזר טכניקות נגינה.

בדיוק בתקופה הזו, הנבל משנה תפקיד:

הוא כבר לא כלי של חצר מלכות. הוא הופך לסמל.

סמל של עבר עצמאי. סמל של תרבות קדומה. סמל של זהות אירית נבדלת מאנגליה.

ומכאן הדרך שלו לסמלי תנועות לאומיות, דגלים, כרזות ומטבעות – הייתה קצרה.

כישראלים, הקשר הזה בין נבל לזהות עתיקה נשמע לנו מאוד מוכר.

גם בתרבות היהודית, הנבל מזוהה לא סתם עם מוזיקה – אלא עם רוח, הנהגה וזיכרון. דוד המלך, שעל פי התנ״ך ניגן בנבל, לא היה “מוזיקאי חצר” במובן הבידורי –הוא היה משורר, לוחם, מנהיג, ומי שמוזיקה הייתה עבורו כלי לביטוי נפשי ולאומי.

במובן הזה, הדמות של הנבלן האירי הקדום לא כל כך רחוקה: גם הוא לא היה נגן לשם בידור, אלא נושא סיפור, זהות ומסורת.

הנבל כסמל המדינה

כשהוקמה המדינה האירית במאה ה-20, היה ברור מה יהיה הסמל.

אירלנד בחרה בנבל.

עד היום הנבל מופיע על:

• הדרכון האירי

• מטבעות האירו של אירלנד

• סמלי משרדי הממשלה

• מוסדות רשמיים ואקדמיים

אירלנד היא המדינה היחידה בעולם שסמל המדינה שלה הוא כלי נגינה.

וזה לא במקרה.

הנבל של בריאן בורו המוצב בטריניטי קולג' בדבלין

הנבל של טריניטי קולג’ – “הנבל של בריאן בורו”

בדבלין, בספריית טריניטי קולג’, שמור אחד הנבלים העתיקים והחשובים בעולם.

הוא מוכר בשם: “The Brian Boru Harp”

על פי המסורת, הוא שויך לבריאן בורו – המלך האירי האגדי מהמאה ה-11. כנראה שהוא צעיר ממנו בכמה מאות שנים – אבל עדיין מדובר בנבל מימי הביניים.

זהו הנבל שעל פיו עוצב הסמל הרשמי של אירלנד.

אם תעמדו מולו – תבינו מיד: זה לא כלי נגינה עדין. זה חפץ של כוח, מעמד ונוכחות.

לראות את הנבל העתיק של בריאן בורו בספריית טריניטי קולג' זו חוויה עוצמתית שאני תמיד ממליץ עליה בסיורים שלי בדבלין.

ואז מגיעה גינס

וכאן נכנסת אחת האנקדוטות היפות.

חברת Guinness, שנוסדה בדבלין בשנת 1759, אימצה גם היא נבל כסמל מסחרי.

אבל כשאירלנד קמה והנבל הפך לסמל רשמי של המדינה, נוצרה בעיה קטנה:

מי היה כאן קודם.

גינס כבר רשמה את הנבל כסימן מסחר. המדינה רצתה נבל כסמל לאומי.

הפתרון היה פשוט וגאוני:

המדינה אימצה נבל שפונה ימינה. גינס השאירה נבל שפונה שמאלה.

אם תסתכלו טוב –הנבל על הדרכון האירי והנבל על בקבוק גינס הפוכים אחד ביחס לשני.

פרט קטן, אבל כזה שמספר סיפור גדול על זהות, מסחר ולאומיות.

מה שהכי יפה בעיניי

כששומעים היום מוזיקה אירית בפאב, רואים נבל על שלט, או פוגשים אותו על מטבע,

קל לחשוב שזה פשוט “עיצוב יפה”.

אבל הנבל האירי הוא זיכרון חי.

של חברה שנעלמה. של תרבות שנדחקה. של שפה שכמעט ונכחדה. ושל עם שהתעקש לשמור סיפור משלו.

וזה, בעיניי, אחד הדברים היפים ביותר בטיול באירלנד: מאחורי סמלים פשוטים – מסתתרים סיפורים עמוקים.

הנבל הוא ההוכחה שלאירלנד יש מוזיקה שזורמת לה בעורקים. אם אתם רוצים לצלול עמוק יותר לתוך התרבות, הסיפורים והצלילים של האי הירוק, אני מזמין אתכם להזמין הרצאה חווייתית או להצטרף אליי לטיול הבא שבו נשמע את הסיפורים האלו בשטח.

לקריאה נוספת:

• תכנון טיול לאירלנד

• אירלנד למטייל

• ביקור במבשלת גינס