פרשת פארק הרצוג בדבלין: מה באמת קרה שם ולמה זה חשוב ליחסי אירלנד–ישראל?

ביממה האחרונה אירלנד שוב התעסקה במחווה סמלית שיצאה מפרופורציות — והסתיימה בנסיגה מהירה. פרשת ניסיון שינוי שמו של פארק הרצוג ברת'גר, אחד האזורים המזוהים ביותר עם הקהילה היהודית בדבלין, עוררה דיון רחב הרבה מעבר לגבולות העיר. כדי להבין את הרגישות הרבה סביב ההחלטה הזאת, כדאי להכיר גם את ההיסטוריה המשותפת של משפחת הרצוג לאירלנד.

פארק הרצוג, דבלין

למה בכלל ניסו לשנות את השם של פארק הרצוג?

בחודשים האחרונים קידמו כמה חברי מועצה בדבלין הצעה לשנות את שמו של הפארק — מחווה שנועדה, לטענתם, “להביע עמדה” כלפי המצב בעזה. מדובר בשילוב של לחץ ציבורי, רצון תקשורתי ותחושה של חלק מהנבחרים שאירלנד צריכה לסמן עמדה מוסרית דרך סמלים עירוניים.

אלא שההחלטה הזאת התגלתה כלא מדויקת בלשון המעטה. לא רק בישראל הרימו גבה, אלא גם באירלנד עצמה: רבים שאלו למה דווקא ההנצחה של משפחת הרצוג — אחת המשפחות היהודיות המזוהות ביותר עם ההיסטוריה האירית — צריכה להיות זו שתישחק.

מי היה חיים הרצוג — ולמה האיריים כל כך קשורים אליו?

חיים הרצוג הוא הרבה יותר מאישיות ישראלית שהונצחה בדבלין. הוא נולד בבלפסט, גדל בדבלין, והתחנך בבתי הספר המקומיים. אביו, הרב יצחק (אייזיק) הרצוג, כיהן כרב הראשי של אירלנד לפני שהפך לרב הראשי של מדינת ישראל, ובאותן שנים יצר קשר אישי עמוק עם המנהיג הלאומי של אירלנד, איימון דה ואלרה — מערכת יחסים שנחשבה יוצאת דופן בחום ובכבוד ההדדי שבה.

לכן, הרצוג הוא לא רק “דמות ישראלית”; הוא חלק מהסיפור האירי עצמו. הפארק שנקרא על שמו משמר פיסת היסטוריה אירית ולוקאלית, וזה חלק מהסיבה שההצעה למחוק את שמו נתפסה על ידי רבים כהתעלמות מהעבר של המדינה עצמה.

חיים הרצוג בצעירותו

הרצוג ודה ואלרה: ידידות בלתי צפויה

מעבר למשפחתו ולחייו האישיים של חיים הרצוג, יש נקודה מעניינת בהיסטוריה האירית־יהודית שמוסיפה עומק להבנת ההנצחה: הקשר של אביו, הרב יצחק הרצוג, עם איימון דה ואלרה, מנהיג התנועה הלאומנית שין פיין והאיש שלמעשה הפך את אירלנד העצמאית למדינה מודרנית.

שין פיין, שהוקמה ב־1905 על ידי ארתור גריפית’, ייצגה את חזון העצמאות האירית והייתה תנועה לוחמנית ורפובליקנית. היה נדמה שהרב הרצוג, רב יהודי מסור ומקובל, רחוק מאוד מהעולם הזה, אך דווקא בין שני האנשים נוצר קשר חם. דה ואלרה העריך את חכמתו ועקרונותיו של הרצוג, והרב הרצוג מצא במנהיג הלאומי אדם שמוכן להכיר בזכויות הקהילה היהודית ולכבד את מקומה בחברה האירית. הידידות הזו, שהתקיימה על אף פערי אידאולוגיה ודת, הפכה את הרצוג לדמות שמחברת בין הקהילה היהודית והמדינה האירית — והעצימה את משמעות ההנצחה של בנו חיים בפארק בדבלין.

שושלת הרצוג: מימין - הרב יצחק (אייזיק) הרצוג, חיים הרצוג, יצחק (בוז'י) הרצוג

מדוע ההחלטה בוטלה — ומה השפיע על כך?

הנסיגה מהמהלך הייתה מהירה במיוחד. בממשלה האירית לא אהבו את הכיוון:

ראש הממשלה קרא למהלך “מיותר ומפלג”, שרת המשפטים הבהירה שמדובר בצעד שאינו מכבד את ההיסטוריה של אירלנד. גם בארצות הברית הופעל לחץ משמעותי, בעיקר מצד גורמים פוליטיים וקהילות יהודיות.

וכך, תוך זמן קצר, ההצעה ירדה מסדר היום. פארק הרצוג יישאר פארק הרצוג.

הנה דברים שכתב היום הרב יוני וידר, רבה הראשי של אירלנד, במאמר בעיתון "אייריש טיימס":

"הקהילה היהודית הקטנה של אירלנד פעלה בהצלחה נגד הניסיון השערורייתי והמפלג של מועצת העיר דבלין לשנות את שמו של פארק הרצוג.

בלב הדיון סביב הפארק הזה, שנמצא בלב הקהילה היהודית שלנו, עומדת השאלה איזו עיר דבלין רוצה להיות. אירלנד מתגאה בהיותה מכילה, מסבירת פנים ורב-תרבותית; מדינה שמחבקת גיוון ועומדת לצד מיעוטים. מחיקה מפלגת של פיסת מורשת אירית-יהודית מפארק שכונתי הייתה בוגדת בערכים אלה ומעניקה רוח גבית לאלה המבקשים להמשיך לדחוק את הקהילה היהודית לשוליים במדינה זו.

למרות הקשיים שחווינו לאחרונה, הקהילה שלנו נותרה איתנה וחיובית. נמשיך לשגשג, ללא קשר לאתגרים. אבל למעשים סמליים יש חשיבות והם מהדהדים הרבה מעבר לשילוט רחוב. השארת השם 'הרצוג' על הפארק לא רק תכבד פרק מרכזי בהיסטוריה המשותפת שלנו, אלא גם תאשר אמירה חיונית: שהמורשת היהודית, השייכות היהודית והחיים היהודיים עדיין רצויים בדבלין."

ומה זה אומר על יחסי אירלנד–ישראל עכשיו?

מעניין לראות שהמהלך כולו התרחש דווקא בתקופה רגישה ביחסי שתי המדינות. בסוף דצמבר 2024 הייתה זו ישראל שסגרה את השגרירות שלה בדבלין — צעד שקירר את היחסים הדיפלומטיים ומלווה את השיח הציבורי עד היום.

ובמקביל, חוק החרם האירי על מוצרים מההתנחלויות, שנדון במשך שנים והעיב על היחסים, ירד בימים האחרונים מסדר היום.

לכן, באופן מעט אירוני, דווקא סביב סערה סמלית על שם של פארק קטן, עלו גם סימנים מסוימים לריכוך ולחשיבה מחדש על האופן שבו שתי המדינות מתנהלות זו מול זו.

סיכום: שיעור אירי קטן על זיכרון, זהות וגבולות האקטיביזם

הפרשה הזאת מזכירה עד כמה סמלים ציבוריים הם לא “ריקים” — הם מחזיקים בתוכם היסטוריה, זהות וסיפור. אירלנד, אולי יותר מרוב המדינות, רגישה מאוד לזיכרון הלאומי שלה, ולכן הניסיון להחליף שם שמגלם קשר יהודי–אירי עמוק התגלה כקו אדום.

בסופו של דבר, אפשר לומר שהיממה הזאת הייתה דווקא מעודדת: לא רק שפארק הרצוג נשאר על שמו, אלא שגם השיח האירי מתחיל להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין מחיקה של חלק מהעבר שלו עצמו.