סמלה של אירלנד - הנבל. על הדרכון, על המטבע ועל הגינס (נבל הפוך) בכל פעם שאנחנו נכנסים לפאב אירי מסורתי בטיולים שלי, ורואים את לוגו הנבל על כוס הגינס, מיד מתעוררת אצלנו תחושה של קסם עתיק. אבל הנבל הוא הרבה יותר מסמל על בירה – הוא הסיפור של אירלנד כולה. מעט מאוד מדינות מזוהות עם כלי נגינה. אירלנד היא אחת מהן. כמעט כל מי שמטייל באירלנד נתקל בו: על מטבעות, בדרכונים, על שלטי ממשלה, באוניברסיטאות, בפאבים – וגם על בקבוקי גינס. אבל הנבל האירי הוא לא רק קישוט יפה. מאחוריו עומד סיפור א

כשאני מסתובב עם מטיילים בעיר דבלין, אני מספר להם שדבלין היא לא עוד עיר אירופית טיפוסית. היא לא נולדה כבירה מתוכננת, ולא כעיר מלכים. היא נולדה ממים, ממעבר, וממפגש. ומי שמבין מאיפה הגיע השם שלה, מהשפה הגאלית העתיקה – מתחיל להבין גם את האופי שלה. איך קוראים לדבלין בשפה הגאלית (אירית)? הקשר בין השפה הגאלית להיסטוריה של אירלנד הוא אחד הנושאים המרתקים ביותר שאני עוסק בהם בהרצאות שלי על התרבות האירית. השם האנגלי Dublin  מגיע מביטוי אירי עתיק: Dubh Linn (נהגה בערך: דובּ לין) המשמעות:

הפאפין באירלנד – מדריך מלא לציפור הים החביבה אחד הרגעים הכי מרגשים ב טיולים שלי במערב אירלנד  הוא הרגע שבו הקבוצה קולטת בפעם הראשונה את הפאפינים. הם קטנים יותר ממה שחשבתם, צבעוניים יותר, ואי אפשר שלא לחייך כשרואים אותם. פאפין  ( Atlantic Puffin , Fratercula arctica ) היא אחת הציפורים הייחודיות והאהובות ביותר של חופי אירופה — במיוחד באירלנד. עם מקור צבעוני, גוף מגושם וחיים רובם בים, היא הפכה לאטרקציה טבעית בפני עצמה. פאפין הוא ציפור ים מסדרת ה־Auks, מבלה את רוב חייו באוקיינוס

בתור מדריך בדבלין, בכל פעם שאני עובר עם קבוצות בפארק מריון, אני נעצר מול הפסל של אוסקר ויילד. זה לא סתם פסל אבן, אלא סיפור שלם על יופי, חכמה וטרגדיה אירית. בדבלין יש לא מעט פסלים: מנהיגים, לוחמים, משוררים, דמויות לאומיות. רובם עומדים זקופים, על כן אבן, במבט רציני. אוסקר ויילד – לא. הפסל שלו שוכב, נשען על סלע, לבוש צבעים, פרח ביד, עם הבעה שקשה להחליט אם היא חולמנית, אירונית או פשוט אנושית. וזו בדיוק הנקודה. היכן נמצא הפסל של אוסקר ויילד בדבלין? במהלך סיור החוף שאני מדריך בדבל

בכל טיול מאורגן לאירלנד שאני מדריך, כשאנחנו נוסעים בדרכים הכפריות של מערב האי, השאלה הזו תמיד עולה: “האם יש באירלנד יותר כבשים מתושבים?" זה אחד המיתוסים הידועים על האי הירוק. לפעמים הוא נאמר בחיוך, לפעמים בביטחון גמור – וכמעט תמיד הוא מצליח לצייר מיד תמונה של גבעות ירוקות, כבישים צרים, ועדרים שחוסמים את הדרך. אבל האם זה באמת נכון? אז מה אומרת הסטטיסטיקה? כבשים מול בני אדם נכון לשנים האחרונות, באירלנד יש בערך 3.5–3.7 מיליון כבשים , וכ- 5.3 מיליון תושבים . כלומר – בפועל אין יות

בכל פעם שאני נוהג עם קבוצות במערב אירלנד, עולה השאלה על בתי האבן היפים שעומדים חשופים לגשם. הבתים האלו הם חלק בלתי נפרד מהנוף הפראי של מערב אירלנד - קונמרה ומאיו : קירות אבן עומדים, חלונות ריקים, וללא גג. שמיים במקום תקרה. זה מראה ציורי, אבל גם מעט מטריד. והוא מעלה כמעט תמיד את אותה שאלה: למה יש כאן כל־כך הרבה בתים נטושים, ולמה כולם נראים בערך אותו הדבר? אלו לא חורבות עתיקות חשוב להבין: אלה לא שרידים של כפרים מימי הביניים. רוב בתי האבן הנטושים באירלנד נבנו וחיו בהם אנשים עד ל